איך לדבר בטון סמכותי?
איך לדבר בטון סמכותי?
איך לדבר בטון סמכותי?
היום, בניגוד לעבר, היחס לסמכות השתנה. הפסקנו להאמין כי יש למישהו סמכות מוחלטת. אמונה זו באה לביטוי למשל ביחס שלנו למומחים. כך למשל אנו מבקשים חוות דעת שניה מרופא, מתייעצים עם חברים בפייסבוק לגבי הדרך הנכונה להאכיל את הילד, או מעבירים בקורת על הדרך בה מנוהלת המדינה .
חוסר אמונה זו בסמכות אחת, מאפיין גם את הדרך בה אנו מגדלים את ילדינו, אנו חושבים שהמורה לא תמיד צודקת, שהדרך בה הורינו גידלו אותנו אינה הדרך היחידה לגדל ילדים ולעיתים אנו חושבים שגם אנו כהורים לא תמיד צודקים, יודעים או קובעים.
עם זאת אנו מכבדים חוקים ונורמות. מבינים שכדי לחיות בחברה עלינו להשמע להוראות הבוס, או לחוקי מערכת המשפט, או לנהלי הבית המשותף. יודעים שחוקים עוזרים לנו להתחשב באחרים , וכהורים אנו מעוניינים לחנך את ילדנו לקבל את גבולות החברה. אחת הדרכים לעשות זאת היא לחנך אותם להשמע לחוקים שאנו קבענו בבית. ציות לדרישות משמעת מתבקש בפעמים בהם אינני יכול או מתכוון לתת לילד חופש בחירה או ברירה, במקרה כזה עלי להעביר מסר ברור וחד משמעי. להבהיר לילד את רצוני בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
במקרים אלה עלינו להבהיר את רצוננו באסרטיביות ובהירות אך לא בתוקפנות ולא בכעס, שכן אין לנו כוונה להשפיל או להפחית את כבודו של הילד, רצוננו ללמד אותו להשמע לחוקים ולחיות בחברה.
הורים רבים תוהים כיצד עושים את זה? איך נדע לומר משפט נכון? לפניכם מספר כללים למשפטים אלה:
"עשה"
- אמור בברור את רצונך- השתמש במילים ישירות כמו : "היכנס עכשיו לחדר, ושים את הצעצועים על המדפים".
- -כלול הנחיות התנהגותיות- "סגור את הטלוויזיה והיכנס להתקלח", או "הורד את הכלים המלוכלכים מהשולחן, והכנס אותם למדיח!"
- -השתמש בטון רגוע, אך החלטי – למשל: "אני לא מרשה לקלל!" דרישה החלטית מעבירה לילד מסר ברור מה נדרש ממנו, ואמונה ביכולתו לציית. הילד קולט שההורה החלטי ואינו מאפשר סירוב או התחמקות, כך גובר הסיכוי שיציית. חשוב לציין כי משפט הנאמר בטון אסרטיבי והחלטי, אינו משפט תוקפני או מעליב.
"אל תעשה"
- אל תבקש בקול תחינה: "בבקשה, הייתי רוצה שתסדר את החדר…" שכן אם תבקש, ישתמע מכך שלילד יש זכות לסרב.
- אל תציע: "אולי כדאי שתפנה את השולחן?" – כי אז הילד יכול לדחות את ההצעה עם הצעה משלו " אולי לא?"
- אל תשאל: "אתה מוכן לגשת להכין שיעורים? או "למה אתה לא עוזר?" כי הילד עלול להשיב לשאלתך בתשובה כנה: לא אני לא מוכן להכין שעורים..אני לא עוזר כי לא בא לי.."- תשובה כנה עלולה להרגיז אותך יותר.
- אל תתווכח ואל תשכנע "כדאי לך ללכת איתנו, זה לטובתך" – כי אולי לילד נימוק טוב, מדוע אינו רוצה לעשות כבקשתך.
- אל תאריך בנאומים: כי הילד ממילא אינו מקשיב לך אחרי המילים הראשונות.
- אל תאיים: "אם לא תתקלח עכשיו אז לא תשחק במחשב" – כי הילד יכול להחליט שהעונש 'שווה לו' את הפרת המשמעת. בנוסף, לא תמיד אתה מתכוון לממש את העונש. הילד יודע זאת מניסיון עבר ואינו מתרשם מהאיום.
- אל תביע את רצונך באופן מעורפל "אני רוצה שתהיה יותר מסודר" – הילד אינו יודע איך, ובאלו תחומים עליו להיות מסודר. מבחינתו הוא נשמע להורה גם אם עשה פעולת קטנה ולא משמעותית כמו להכניס את הנעליים מתחת למיטה .
- אל תחפש את המוטיבציה של הילד, ואל תנסה ל'הפיק' ממנו רגש חיובי לבקשתך "אני רוצה שתכין את שיעורי הבית ברצינות, שזה יהיה לך חשוב" – פיתוח מוטיבציה הוא תהליך איטי, ועד אז?
- אל תחפש סיבות ומניעים: "תסביר לי למה אתה לא מסדר את החדר" – חיפוש אחר מניעים רק ישכנע את הילד שיש לו סיבה לא להשמע, ולא יביא אותו לשנות את התנהגותו.
