מאמרים

לכן, מיצאו בכל יום מישהו לחבק. נדרש חיבוק לא רפרוף. חיבוק עם 2 הידיים, למשך 20-30 שניות. חיבוק של כעשרים שניות לילד שלך, למשל, ירגיע אותו ויטע בו תחושה שהוא אהוב. 

טפיחה על הכתף לעובד שלך, תעלה לו את מצב הרוח ותתן תחושה שהוא מוערך, ליטוף על הלחי של בן הזוג ישדר לו שהוא חשוב לך. 

לעיתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו מתקשים לסרב, גם כשהבקשה לא הגיונית או כשמאד לא נוח לנו להענות לה. אנו מוצאים את עצמנו מתקשים לומר לא: לבוס שלנו, לאמא שלנו , ובעיקר לילדים שלנו.  חשבתם למה זה קורה לכם? 

יש לכך מספר סיבות....

היום, בניגוד לעבר, היחס לסמכות השתנה. הפסקנו להאמין כי יש למישהו סמכות מוחלטת. אמונה זו באה לביטוי למשל ביחס שלנו למומחים. כך למשל  אנו מבקשים חוות דעת שניה מרופא, מתייעצים עם חברים בפייסבוק לגבי הדרך הנכונה להאכיל את הילד, או  מעבירים בקורת על הדרך בה מנוהלת המדינה .  

היכולת לפנות ולבקש עזרה הינה אחת ממגוון דרכי התמודדות של האדם בזמן מצוקה ונחשבת  לאחד מגורמי החוסן עם זאת, יכולת זו אינה מובנת מאליה ולעיתים קרובות אנשים נמנעים מבקשת עזרה.

אחד הגורמים המרכזיים שמונעים פנייה לעזרה לאנשי מקצוע הוא הסטיגמה. סיבה נוספת היא קיומה של  עמדה אמביוולנטית וחשדנית כלפי הטיפול. עמדה זו מאופיינת בחששות מחשיפה אישית, מאבחון, או מכל דבר אחר שמאיים על תחושת החופש האישית של האדם.

הצורך במתכלל טיפולים או ניהול טיפול רב מקצועי, הוא אחד האספקטים של טיפול בילד עם צרכים מיוחדים. אספקט זה קשור הן למערכת החינוך והן להורים ולטיפולים הניתנים מחוץ למערכת החינוכית. 

חשוב שילדים ידעו לבחור. הבחירה מאפשרת תחושת שליטה וגם מפתחת יכולת עמידה בפני תסכול, כי בכל פעם שאני בוחרת בדבר אחד אני מוותרת על האחר. כשמדובר בילדים לא תמיד יש להם בחירה או יכולת שליטה ולכן נשאלת השאלה, איך לתת לילד לבחור אבל לקבוע עבורו חוקים ? כהורים אתם אלה שמחליטים מה הערכים החשובים לכם, ואיך אתם רוצים לחנך את הילדים שלכם.

פעם כשישבנו בקבוצת חברים לשיחה, היינו מסתכלים בעיניים. היום, כשהעיניים של כולם מופנות למסך ולא אחד אל השני, הקשבה הפכה להיות מצרך נדיר. העובדה שילדים היום פחות מקשיבים להורים ולמורים וגם התופעה ההולכת וגדלה של בעיות רגשיות אצל ילדים, קשורות לסיבה בסיסית פשוטה שילדים לא יודעים להקשיב, וגם לא מרגישים שמקשיבים להם. ולמה הם לא יודעים? כי לא מלמדים אותם להקשיב. 

לפני זמן קצר השתתפתי במירוץ חצי מרתון במדבר. השילוב בין ריצה ארוכה ובין המדבר, יכול לההשמע מרתיע בשל החום, תוואי השטח וכמובן אורך המסלול. ועם זאת, התמיכה , הנוף המיוחד והאווירה הביאו אותי לסיים את המסלול בחיוך.

אז למה הורות דומה לריצה ארוכה? קודם כל, כי להיות הורה זו משימה לטווח ארוך, צריך הכנות צריך בשלות נפשית ועדיף גם בריאות גופנית, כי זה מתיש. 

הילד ישן במיטה שלי- אם יש לכם ילד בגיל 2-3, קרוב לוודאי שאתם מכירים את התופעה של נדידת הלילה. הילדון התעורר באמצע הלילה, למד לרדת ממיטתו הקטנה והחמודה ונודד בעיניים עצומות למיטה הגדולה שלכם, שפתאום הופכת להיות צרה וצפופה. ואתם חצי ערים, מתלבטים, נשארו שלוש שעות לישון, האם לקום ולהחזיר אותו, או אולי עדיף להמשיך להתכרבל עם החמוד במיטה. אבל אז החמוד פורש רגליים , מותח ידיים ואתם נאלצים לנסות לישון מכווצים על שפת המיטה. ואם לא די בזה, לפעמים גם בורח לו פיפי ואתם קמים בבקר, עייפים מכווצים ורטובים.

מהו טנטרום? טנטרום בלועזית (tantrum) או התקף זעם בעברית- זוהי התפרצות רגשית הנובעת מתחושת מצוקה. ההתפרצות יכולה להיות מלווה בצעקות, התנהגות אלימה, בכי, התנגדות למגע, לעתים הילד זורק את עצמו על הרצפה, צורח, בועט ועוצר את הנשימה. התקפי זעם יכולים להתחיל בגילאי שנה וחצי, ומגיעים לשיאם סביב גיל 3. כאשר הילד גדל, התקפי הזעם נוטים לרדת .

הגננת המליצה שילוב? המורה המליצה ועדת השמה? היועצת שלחה לנוירולוג? מפחיד, מבלבל. 

לכל אחד יש דעה אחרת ואתם ההורים לא הצלחתם להחליט ולמען האמת גם לא הצלחתם להבין. מה ההבדל בין המסגרות ומה מתאים לילד שלכם. כי הרי כל ילד הוא אחר ומיוחד.

החופש הגדול הוא זמן של יציאה מהשגרה. אחרי חודשיים ללא הכנת שעורי בית, ללא לחץ להתארגן בבקר, אחרי שבועיים לפחות ללא קייטנה, בהם יכול היה הילד ללכת לישון ולקום בשעה מאוחרת, עליו לחזור לשגרה.

המסכים הם חלק בלתי נפרד מחיינו. כולנו מדברים בסלולרי, צופים בטלוויזיה, עובדים עם המחשב. לפעמים כהורים אנו מרגישים שהילדים מגזים. אולי הוא לא משקיע בשעורי הבית, או שהילדה כבר לא נפגשת עם חברות כמו בעבר. מצב רוחו רגזני ונראה כי המחשב השתלט על חייו. למרות זאת הורים רבים תוהים האם אפשר בכלל להתייחס לפעילויות יום יומיות כמו שימוש בטלפון או צפייה בטלוויזיה כאל התמכרות, ואם כן איך נדע היכן עובר הגבול בין שימוש מוגזם להתמכרות ?

בכל גיל מתפתח אצל הילד שלכם היבט רגשי אחר. בדיוק כמו הגוף הפיזי כך גם האישיות, מתפתחת בשלבים . בגילאי בית הספר היסודי המטלה ההתפתחותית המרכזית של הילד היא הסתגלות לדרישות החברה. לילד בגיל זה רצונות ודעות משלו ויכולת לעצמאות במיומנויות היום יום. בגיל 6 הוא יכול להתלבש לבד, או להתקלח בעצמו, בגיל 8 הוא יכול ללכת לבד לבית הספר או לחברים, בגיל 9 ניתן להשאירו לבד בבית והוא יכול לבטא עצמו בשפה ברורה ועשירה. 

האם מוכרות לכם השאלות הבאות?

למה הצעצועים שלו מפוזרים בכל הבית?

למה הוא תמיד שוכח את ספר חשבון בבית, אבל שוכח את המפתח בבית הספר?

איך אני יכול ללמד אותה לצחצח שיניים ולהתלבש בבקר בזמן סביר? לפני שתגיע שעת הצהריים?

איך אני גורמת לה לסדר תיק בעצמה? 

שאלות אלה ואחרות אופייניות להורים שילדם סובל מבעית התארגנות. 

כולנו שואפים שילדינו יהיו עצמאים, יסתדרו לבד ויסמכו על עצמם. אולם - במצבי לחץ, או קושי אנו מצפים שיספרו, ויחלקו אתנו קשיים ובעיות. שלא יישארו לבד בכל הקשור להיותם מוגנים ובטוחים.